בראשל"צ קיימים מס' גופי הכנה לצבא כולם וותיקים מאלו"פ - כושר קרבי, כולם מספרים לכם שאם תגיעו אליהם תהיו טייסים מטכליסטים ושייטים, כולם מתהדרים באחוזי הצלחה שמהם ניתן להסיק כי כל יחידות העילית בנויות אך ורק מחניכים לשעבר של אותם גופים, אך למרות זאת אלו”פ - כושר קרבי הינו גוף ההכנה לצבא בעל מס' החניכים הרב ביותר בראשל"צ .

אלו"פהמתחרים
כמות אימונים שבועית3 אימונים 2 אימונים
אימוני אומניות לחימה יש -קרב מגעאין
המדריךתואר שני בחינוך גופני, מדריך בפועל 24 שנה מתוכם 17 שנים מדריך כושר קרבי מדריכים חדשים בתחום
משך הפעילות11.5 חודשים10 חודשים

ליקטנו מס' תגובות של חניכים שכתבו למה הם נמצאים היום באלו"פ - כושר קרבי, מה שנקרא לא נגענו

11 thoughts on “למה אלו"פ?”

  1. אני באלו”פ – כושר קרבי מכמה סיבות: 1. הכנה מנטאלית ופיסית לגיוס הקרבי, ולחיים האמיתיים. 2. אלו”פ – כושר קרבי זה דרך חיים שהופכת אותך לבן אדם טוב יותר מכל הבחינות. 3. המאמן דני בארי, מקצוען ומומחה בתפקידו 4. ומהסיבה הפשוטה שאלו”פ – כושר קרבי זו התמכרות להצלחה ואני מכור… אלו”פ – כושר קרבי זו משפחה ואחווה שאין כמותה.

  2. האמת הגעתי לפה סתם כי חבר שלי הציק לי לבוא לאימון ניסיון, לא חשבתי שאחריו אלך יותר אבל ראיתי עד כמה האנשים פה איכותיים ומאמן מצוין ולא יכולתי לעזוב. והאמת אני פה רק בשביל הכיף כי אני באמת נהנה.

  3. רציתי למצוא מסגרת שתכניס אותי לכושר לפני הצבא ואחר התבוננות על אימונים של קבוצות אחרות של כושר קרבי הבחנתי שבאלו”פ – כושר קרבי באמת יש את החברה הכי איכותיים ורמת כושר טובה.

  4. אלו"פ 🙂 למה אלו"פ ? כי זה אלו"פ!!! מהרגע הראשון שנכנסים למסגרת של האימונים.. קשה לצאת מזה, לא מפסיקים לחשוב על האימונים ועל האנשים. כולם שם אנשים טובים, עוזרים, אוהבים. קשה להתנתק. אחרי כל אימון, כמה קשה שהוא יהיה, מרגישים סיפוק כל כך גדול שאני לא חושבת שבמקומות אחרים אפשר להרגיש ככה. אני באתי ממסגרת של כיתת אתלטיקה, שבה כל אחד מתאמן רק במקצוע שבו הוא טוב, השינוי למקום שכולם עושים את האימונים ביחד ומעודדים אחד את השני, כל כך כיף!! באימון ים, כשהיה לי ממש קשה ובקושי הצלחתי לסחוב את עצמי, כל כך הרבה אנשים דאגו לי שאני יצליח לרוץ ושאני יסיים את המסע בהצלחה, וכך קרה. כולנו הפכנו להיות משפחה גדולה בכל כך קצת זמן, התגבשנו והרוב בזכות דני 🙂

  5. למה אלו"פ? מאז שאני זוכרת את עצמי,ידעתי שאני רוצה להיות בקרבי,ולהעביר את השירות בתרומה כמו שצריך. כששמעתי על אלו"פ כושר קרבי,הבנתי שזה המקום בשבילי. אלו"פ נותן לנו את כל הכלים הדרושים וגם את אלה שלא,על מנת שכל אחד מאיתנו שרוצה,יוכל להגיע ליעד שלו מבחינה פיזית ומנטאלית בצבא ובכלל בחיים. וזה מעבר לרק "הכנה לקראת הצבא",זו דרך לחיים. אלו"פ כושר קרבי קודם כל מספק תנאים שאי אפשר לקבל בשום מקום אחר. מסגרת,שמאפשרת לכל אחד ללמוד לעמוד בזמנים ובכלל להיות יותר מסודר. תבנית מחשבתית שונה,המעלה את סף הויתור לשמיים,אם בכלל. ערכים,שעל פיהם כל דרך,לכל מטרה אפשרית. האנשים באלו"פ? איכותיים אחד אחד. אנשים עם אמביציות והמון רצון,יש מה ללמוד מכל אחד באלו"פ כושר קרבי!!!. להיות בחברת אנשים כאלה יכול רק להעשיר. עוד לפני שנכנסתי לגוף הזה,חשבתי שהתחרותיות שם איומה ומתסכלת, ושהרי מקבץ אנשים תחרותיים עם המון שאיפות,בטחון ורצון.. לא "מסתדרים". טעות. זה היה בהחלט יכול להיות ככה ,אם דני לא היה שם בשביל לעצב את האופי של הקבוצה,כך שהמפתח שלנו יהיה אחדות. בנוסף,חשבתי שעם כל האנשים האלה שם,קשה מאוד להתבלט אישית. טעות נוספת.לכל אחד באלו"פ יש את המקום הרחב שלו להביא את עצמו לידי ביטוי. המאמן? בתור אחת שהיו לה המון מאמנים בחיים,בכל מיני תחומים,פשוט לא ניתן לבקש יותר. לדני יש ידע פשוט עצום,ניסיון,אכפתיות וגישה נכונה. באלו"פ כושר קרבי ואני בטוחה שכולם מסכימים איתי, דני הרבה יותר ממאמן בשבילנו. בצירוף כל הפרמטרים האלה,מתקיים אלו"פ, שלי אישית כיף מאוד להיות בגוף הזה,והגאווה עצומה.

  6. אז שאלת למה אלו"פ? אתה כל הזמן אומר שאנחנו אחרים.. שאנחנו נוער שונה. אתה אומר שזה לא מובן מאליו להגיע לאימוני בוקר בחופשים, לצאת לפעילויות מתישות ולתת מעצמנו. אבל זה לא מובן מאליו מה שאתה עושה עבורנו אתה כמעט ולא ישן ויצירתי ביותר באופן תמידי ואנו רואים זאת ומעריכים זאת, וגם מבינים שאין עוד מאמן מדהים כמוך, זאת אחת הסיבות למה אלו"פ. חוץ מזה גם הערכים שאלו"פ מעביר לכל אחד מאיתנו החל מהאחריות של להביא ציוד צוותי אם לקח את האחריות על עצמך ועד ללהגיע לכל אימון לפני הזמן שלצמצם את הבלתמים לאפס כמה שניתן כדי שלא לאחר. גם החנתרות המשתנה כל כמה אימונים מעצימה את האסרטיביות(דעתנות), נותן לכל אחד הזדמנות לבלוט ולשמש דוגמא אישית.זה נותן לכל אחד יכולת לגדול ולהשתפר כמנהיג. את דוחף את כולנו למקצועיות ושאיפה למצוינות. אתה מפציר בנו כנות ויושר כדרך ארץ.
    אתה מציין תמיד שכולם יחודיים וכל אחד טוב במשהו אחד ובשעת שיתוף פעולה בצוות כל אחד נותן את החלק שלו ואפשר להגיע להשיגים שאף פעם לא חשבנו שאפשר. אנחנו לומדים באופן תמידי איתך. לומדים מהי צניעות, מקוריות רצינות, תקשורת. כמובן שאי אפשר לשכוח את הפעילויות החברתיות למען האחר שאנו תמיד עושים, אם זה לאסוף מנות קשות עבור חיילים ונזקקים, או אם זה עבור אם חד הורית עולה חדשה.
    הפעילויות: המחנה המכין המסכם ימי ההדמיה אתה נותן מעצמך שעות שינה ויצירתיות רק בשביל להכין את החניכים שלך בצורה הטובה ביותר לחיים ולצבא. חוץ מכך גם החברויות שנוצרות באלו"פ הם חברויות מדהימות ואנשים שבחיים לא חשבת שתכיר. אני לא מתחרט לרגע שבחרתי באלו"פ ואני בטוח שכל אדם אם הבנה בסיסית יסכים איתי. רוצה להגיד לך תודה ענקית דני על כל מה שאתה עושה עבורנו. וזה למה אלו"פ.

  7. הסיבה שבחרתי באלופ הייתה ברורה לי אחרי האימון הראשון הדרך שבא הצוות קיבל אותי, זה שיכולתי להיות מי שאני ולדעת שיקבלו אותי, כי היום בחברה להיות אתה זה קצת קשה.
    באימון הראשון שלי באלופ חזרתי הביתה וניסיתי להסביר לאמא שלי למה לרשום אותי לאלופ, אמרתי לה שהיה לי כל כך כיף, תחושת הסיפוק אחרי האימון הייתה ענקית ושאני חייבת לבוא לעוד אימונים, הספיק לי אימון אחד כדי להבין שאני נרשמת וזאת ההחלטה הכי טובה שקיבלתי, השינוי שעשיתי בתפיסה המנטלית ובלימודים רק מראה שהמקום הזה נתן לי דרך וכלים להצליח בהכל, גם השיחות אחרי האימונים גרמו לי להבין שיש באלופ משהו מעבר לפן המנטלי והפיזי אלא שאנחנו צריכים להבין מאימון לאימון את הטעויות שלנו וככה להשתפר.

  8. למה אלופ ?
    כי אלופ זה שינוי חיים בשבילי אתה הופך להיות פשוט בן אדם אחר באן אדם בוגר ומוכן לצבא ואלופ זה גם זה משפחה אתה מכיר שם חברים לחיים אתה מכיר יכולות שלא ידעת שאפילו שיש לך אותם אלופ זה שיפור עצמי מנטלי ופיזי ונפשי מי שבאלופ יכול רק להבין מזה באמת אלופ

  9. הסיבות לכך שאני מתאמנת באלו"פ:
    במשך תקופה ארוכה חיפשתי מסגרת המשלבת אימוני כושר אינטנסיביים אליה אוכל להשתייך.
    לא הייתי מודעת לכך שישנן קבוצות כושר קרבי וכששמעתי על אלו"פ לראשונה החלטתי להגיע לאימון ניסיון.
    האימון היה עצים ומהנה וגרם לי לרצות עוד.
    פרט לפעילות הפיזית, האימונים משלבים משמעת, ציות, דיוק, הרחבת אופקים, תרגילי חשיבה שהם "יציאה מהקופסה", והכל בתוך מסגרת מחייבת.
    תכנית האימונים מגוונת, האימונים לעתים צוותים ולעתים אישיים ובעלי עצימות משתנה.
    הסיפוק שאני מקבלת בכל סוף אימון לאחר שעמדתי במשימות הוא שממריץ אותי להמשיך להתאמן ולהגיע לאימון הבא.

  10. למה אלופ?
    מכיתה י' חיפשתי מקום להתאמן בו בשביל לצאת מהבית, לברוח מהמחשבות על הלימודים וגם סתם בכדי להתאמן והלכתי למכון כושר ולא הצלחתי למצוא שם את הרצון של ההתמדה והיה לי קל לומר כל יום נעשה מחר אימון. שמעתי מחבר לכיתה על כושר קרבי ועל מה שהוא עושה שם וחשבתי שזה סתם לרוץ לפה ולשם ולזחול שום דבר מיוחד ובטח שזה לא יפתח לי שרירים כמו מכון.
    לאחר שהחבר שכנע אותי לבוא לאימון אחד הגעתי לאימון ממש קשה עם המון ספרינטים שכל כמה ספרינטים עצרתי בצד ולא יכולתי להמשיך ובסוף האימון חשבתי לעצמי מה יש לאחרים שהצליחו לרוץ ולי אין אז באתי לאימון נוסף ועוד אחד ועוד אחד עד שנרשמתי בהתחלה נרשמתי בלי שום מטרה צבאית כלשהי נרשמתי בכדי לא לשבת כל היום בבית ובשביל להתאמן לעצמי. מהר מאוד התחלתי להתחבר לאנשים להנות מהאימונים ולחכות כל בסוף כל אימון לאימון הבא למרות שבזמן האימון עצמו אני שואל את עצמי למה אני צריך את זה
    החברים שהכרתי באלופ זה אנשים שונים ממה שאני פוגש יום יום בבית ספר זה אנשים שונים, שונים במובן הטוב במובן הכי טוב

  11. למה אלופ?
    הייתי בת 16 כשהצטרפתי, לאחר שכנועים רבים של אח שלי הגעתי לאימון, כל כך התרגשתי ופחדתי. כשאח שלי היה חוזר מהאימונים מזיע, מכוסה בחול, ודם במרפקים, חשבתי לעצמי שהוא משוגע, שהוא מרצונו הולך למקום הזה "אלופ". משום מה למרות שהיה שפוך מעייפות הוא דיבר בלהט על המקום, על האנשים שהתאמנו איתו ועל המאמן. אני בזמן ההוא הייתי בחורה שמנה עם ביטחון עצמי בריצפה. תמיד הייתי מסתכלת על אח שלי בהערצה, הוא מאז ומתמיד היה המודל לחיקוי שלי, הוא החדיר בי את אהבת הארץ והרצון העז לשרת בצהל, להיות לוחמת מבחינתי זה חובה. לאחר שכנועים רבים העזתי לבוא לאימון. הגעתי, וכמובן שלא אמרתי שלום לאף אחד או חס וחלילה להציג את עצמי, ישבתי בפינה וחכתי שהאימון יתחיל ואדע מה לעשות.

    17:58 איזה בחור צועק: "שלשות..אללה צוות שלשות". כולם מיד התעשתו והסתדרו בשלשות כמו חיילים. ואז הגיע דני, בר (אחי) לא הפסיק לדבר עליו, שאל אותנו אם כולם מרגישים טוב, מישהו חולה? פצוע? עצוב? הצוות צחק ואז שוב הבחור ההוא שצעק שלשות אמר להם להיות בשקט. ואז דני אמר: האקט הראשון שלכם הוא לרוץ בשלשות שאתם נמצאים בהן עד לתחנה המרכזית ולחזור…לא הספקתי לעכל את מה ששמעתי והוא צעק: אפ…וכולם יצאו לדרך. היו איתי שני בנים, התחלנו לרוץ ואני חושבת שכבר בחמישים מטר בראשונים אמרתי להם שימשיכו בלעדיי שאני לא יכולה, הם הסתכלו עליי, אחד רץ מאחוריי ודחף אותי מהגב והשני לצידי מחזיק לי את היד ומושך אותי קדימה וצועק לי: אלללה אחות של בר מסיימים את זה את יכולה! חשבתי לעצמי שהוא פסיכופט. הגענו לתחנה ושם כבר לא הצלחתי לנשום אמרתי להם שימשיכו, מה הטעם שאני אעקב אותם והם לא ויתרו ואמרו לי: אנחנו צוות, לא משאירים אף אחד מאחור! הגענו לנקודת ההתחלה כולם עומדים כבר בשלשות מחכים לשלשה האחרונה. לאחר 5 דקות של מצב שתיים שהרגישו כמו נצח דני אמר את המילה חיצוני צוותי, כמובן שלא ידעתי מה זה ..וישר המילה אפ וכולם טסים. מאותו הרגע ידעתי שחיצוני זה הדבר שאני הכי שונאת בעולם. גם שם בחיצוני אני מקדימה כל הצוות מאחורי (איזה 30 אנשים בערך) דוחפים, תומכים, עוזרים, לא מוותרים עליי..צעקות של "אללה ים את יכולה…טוב מאוד צוות…יופי אחות של בר תותחית…" ומה שאני שומעת בראש שלי זה את המחשבות שלי "למה אני פה, למה הכנסתי את עצמי..שייגמר כבר" וזה נגמר, לאחר שעה וחצי, אבל זה נגמר בסוף. לא האמנתי ששרדתי את האימון הזה, ואת זה שאחריו ואת זה שאחריו, ואת החיצוני הבא והזחילה הבאה, והמכין גיבושים, ימי הסיירות, מחנה האימונים, ומסע הסיכום. הכאב באותו הרגע אמנם היה רגעי, הוא היה עצום אבל בסופו של כל אימון..אחחח הסיפוק, כל היזע והדמעות היו שווים את זה, הגאווה היא אכן נצחית. למה אלופ? כי אלופ שיפר את רמת המנטאליות שלי, כי אם פעם לא יכולתי לסיים את החימום, היום אני יוצאת למסע של 24 ק"מ, כי אם פעם בקושי הייתי עושה חמש שכיבות שמיכה על הברכיים, היום אני מפמפמת חמישים. כי צוות זה הדבר הכי חשוב ולא משאירים אף אחד מאחור, כי באלופ יש רק את מלח הארץ, את האיכות, כי יש משמעת ורצינות, כי יש אמינות ומקצוענות. כי מחר בגיבוש אני אהיה מוכנה, כשהמגבש ינסה לשבור אותי מנטאלית, אני אהיה מוכנה, אני אדע על עמידה בזמנים, על מוסר עבודה, על אמינות, על תפעול של צוות, על פיקוד. למה אלופ? כי אם פעם חשבתי שבנות יכולות פחות, היום אני יודעת שאנחנו יכולות לסחוב שקים, להשתבץ בימיי סיירות, לעקוף בזחילה ולהיכנס מתחת לאלונקה. למה אלופ? כי אם פעם לדבר מול קהל היה אסון עבורי, היום אני מרצה בביטחון. כי אם פעם הייתי עצלנית היום אני נחושה ומורעלת, כי אם פעם שקלתי 90 קילו היום אני 23 פחות, כי אם פעם בקושי הצלחתי לסיים את החיצוני, היום אני רצה הרבה יותר רחוק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *